ינון נ' דלק ישראל בע"מ

פסק דין

הסכם לתכנון תנועה עבור הקמת תחנת דלק עומד במוקד הסכסוך בתיק זה.

הנתבעת התקשרה עם התובע, שעיסוקו בתכנון ויעוץ בהנדסה אזרחית, בהסכם מיום 19.3.11, במסגרתו התחייב התובע לטפל עבור הנתבעת בהכנת נספח תנועה לצורך הקמת תחנת דלק. התובעת הגישה את מסמך הצעת המחיר, חתום על ידי הנתבעת, כתמיכה לטענתה להסכם בין הצדדים.

תמורת העבודה מפורטת, על פי 3 שלבים והוסכם כי התשלום יהיה על פי שלבי התקדמות העבודה.

לטענת התובע, לאחר סיום התכנון המוקדם, השלב הראשון, הוכנו תוכניות תנועה מפורטות לצורך אישור עיריית חיפה, כנדרש, לצורך היתר עבור הקמת תחנת דלק, היינו בוצע השלב השני. למרבה הצער, התוכנית נפסלה על-ידי העירייה בשל כוונה להכין ת.ב.ע. חדשה באותו אזור בו מצויה חלקת הנתבע.

הודעת העירייה כאמור, נתקבלה אצל התובע ביום 11.6.08. ביום 25.6.08, הוגש חשבון לנתבעת, בגין שלב התכנון המוקדם בלבד, 8,000 ₪ + מע"מ, אך הנתבעת סירבה לשלמו בטענה כי התוכנית לא אושרה. התובע טען כי את מכתב העיריה אשר נחתם ביום 11.6.08, קיבל רק לאחר ששלח את החשבון הראשון.

בדיון, הבהיר התובע כי עמד בשני שלבי העבודה הראשונים ולפיכך, זכאי הוא לסך של 16,000 ₪ עבור עבודתו, בצירוף תקורות משרדיות בסך 1,000 ₪. כמוסכם בין הצדדים. לדברי התובע הגיש רק חשבון חלקי אחד למרות שצריך היה כבר להגיש חשבון על השלב השני בתכנון.

התובע הדגיש כי אישור העירייה מתקבל לאחר שניתן אישור משרד התחבורה. לדבריו, מבחינת תמ"א 18/ד', ניתן היה לתכנן תחנת דלק. פסילת התוכנית לא נבעה מן התכנון שערך התובע, אלא מסיבות של העירייה שתכננה במקום דברים אחרים.

התובע שב וטען כי לא ידע שהחלקות המיועדות נמצאות בתוכנית רה-פרצלציה שטרם אושרה. מדובר בנושא המצוי בסמכות העירייה, המידע הזה לא היה מצוי בידיו או בידי האדריכל. הוצג בפני התובע מסמך נ/1 והוא הכחיש מכל וכל כי מסמך זה הועבר לידיו, ולדבריו, לו היה רואה את האמור במסמך, היה מסרב ליטול על עצמו את העבודה.

הנתבעת, באמצעות מר אבישי כהן (להלן: "כהן"), כי מעולם לא חתמה על הצעת המחיר אשר הוגשה ע"י התובע.

לטענת מר כהן, ההצעה אושרה, לכאורה, ע"י פאי דקל ישראל בע"מ, אך בהתאם לנטען בסעיף 13 לכתב ההגנה, מי שחתם על הצעת המחיר של התובע היא פקידה אשר הוטעתה ע"י התובעת כאשר התבקשה לחתום על גבי נייר הפקס כאישור על קבלתו במשרדי הנתבעת. הגב' אשרת לא הובאה לעדות.

מר כהן טען כי מעולם לא סוכם עם התובע שישולם לו 40% משכר הטרחה בגין התכנון המוקדם ולטענתו הבהיר לתובע מפורשות כי ישלם רק בקבלת ההיתרים.

מר כהן טען כי לא עשו כל שימוש בתוכניות שהוכנו ע"י התובע אלא הוגשו תוכניות חדשות.

בדיון, טען מר כהן, כי מסר את כל המידע התכנוני לתובע לפי מסמך שהוגש וסומן נ/1 אולם חרף הסייגים הברורים הרשומים בנ/1, אמר התובע שיצליח להעביר את התוכנית ברשויות, לדבריו, כי "יש לו קשרים".

בתום שמיעת הראיות בתיק, ביקשו התובע והנתבע להיבדק בבדיקת פוליגרף. לשניים הוסברה משמעות הבדיקה וכן, הוסכם כי תוצאת הבדיקה תהא ראיה בתיק.

בדיקת הפוליגרף בוצעה, כאשר הצדדים נושאים בעלותה באופן שווה.

תוצאת הבדיקה היתה כי התובע נמצא דובר אמת בתשובתו כי לא נאמר לו, בדרך כלשהי, כי כרגע לא ניתן לקבל היתר להקמת התחנה במקום המיועד וכן בתשובתו כי לראשונה ראה את המסמך נ/1 בדיון בבית המשפט.

מנגד, נמצא מר כהן, דובר שקר בתשובתו החיובית לשאלות: "האם אתה בטוח שהתובע דיבר איתך לפני התוכניות שלו על הסעיף חלוקה מחדש" ו- "האם אתה יודע בוודאות שהתובע קיבל את המפה המצבית (שכללה את הרשום ב- נ/1) לפני שהחל בעבודתו.

אחר ששקלתי את מכלול הראיות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, אך בחלקה, כפי שיובהר להלן.

גרסת התובע נתמכת במסמך "הצעת המחיר" אשר עליו מתנוססת חתימת הנתבעת. טענתו של מר כהן כי המסמך לא נחתם על ידו בשם הנתבעת אלא על ידי פקידת הנתבעת לא הוכחה בכל דרך שהיא והימנעות הנתבעת מהבאת אותה פקידה לעדות, עומדת לרעתה.